<h1>ראב"ן — ב"מ</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ראובן שטען לשמעון ליטרא פשיטים הפקדתי בידך החזירם לי ושמעון משיבו נגנבו וראובן משיבו נישתמשת בהן ונתחייבת בה, דין זה פסוק ממתני' [ב"מ מ"ג ע"א] דהמפקיד מעות אצל שולחני צרורין לא ישתמש בהן ואמרינן צרורין וחתומין שנו אבל צרורין לחוד או מותרין ממש משתמש בהן והוי עלייהו כשומר שכר הואיל ונהנה בהן הוי בההיא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינתא דאית ביה רווחא זבין בהו הוי עליה כשומר שכר הואיל ונהנה, אלמא בלא אפקינהו הוי עלייהו שומר שכר, ה"נ אם שמעון זה סוחר הוא הוי עלייהו כשומר שכר וחייב לשלם לראובן אע"פ שלא הוציאם עדיין, והא דתנן אצל בעה"ב בין כך ובין כך לא ישתמש בהן היינו בבעה"ב שאינו סוחר, דהא תנן חנוני כבעה"ב ר' יהודה אומר חנוני כשולחני וקיימא לן כר' יהודה לאו דוקא (כר' יהודה) [חנוני] אלא כל אדם שדרכו לסחור ועוד מדקא יהיב טעמא דאי מיתרמי ליה זבינתא דאית בה רווחא [משמע] שכל אדם שדרכו לסחור חייב. ודוקא נגנבו או אבדו דהוי חייב אבל נאנסו לא מיחייב דשומר שכר הוי ופטור מן האונסין דקיימא לן כר"נ דאמר נאנסו לא מחייב.
